טבע דומם על העיר

מה הסיפור עם הבקבוקים האלה, שאלתי את עצמי כשראיתי את הבקבוקים הראשונים. בקבוקים שצויירו בקו מתאר פשוט וגס. מי עושה אותם, ומה הוא מבקש לומר לי? השאלות המשיכו להדהד בי.  אל מול הבקבוק השלישי או הרביעי שראיתי כבר נעצרתי. הפעם לא מיהרתי, ופשוט עמדתי להתבונן.

מלבד הבקבוק היה כאן קו שחור נוסף שנמשך מימין לשמאל, ופתאום היתה ברורה לי נוכחותו של שולחן. קו פשוט כל כך, והנה הבקבוק ניצב לו על שולחן.  נזכרתי בכל ציורי ה'טבע דומם' שפגשתי לאורך לימודי תולדות האמנות, או בביקורי במוזיאונים וגלריות. הנה, עכשיו העיר היא הגלריה המציגה בגאווה את הטבע הדומם הזה, ולתפקיד הקנבס לוהקה דלת ברזל חלודה. עכשיו כבר התבוננתי ברקע.  גווני החלודה הפכו להיות גווני רקע נהדרים לציור הטבע הדומם הזה. עכשיו גם קלטתי כמה נהדרות הפרופורציות בין גבולות הדלת לציור, ורגע אחר כך גם שמתי לב לכל מה שמסביב לדלת. הצינור החלוד, ענף של עץ המגיח מן הקיר הישן של הבניין המתפורר הזה. פתאום הפכו כל אלו להיות המסגרת של ה'תמונה'. למעשה, ככל שהתבוננתי, הפכה חזיתו של הבניין הישן לתמונה אחת גדולה. עכשיו גם תהיתי מה היה  פעם הבית הזה, את מי שימש, מה קרה בו. הבקבוק השחור הפך בעיני ובעיני רוחי וליבי להיות נקודת האמצע של התרחשות גדולה הרבה יותר. התמוגגתי. הבקבוק היה זה שגילה לי את כל היופי הזה. בשבועות הבאים עיני חיפשו בקבוקים בכל מקום. לא היתה חתימה, לציור הזה. מיהו צייר הטבע הדומם העירוני הזה?

"אני נדלק על מיקום מסויים.. את כבר קלטת.. דווקא בגלל שהלוקיישן הזה נראה ישן או 'מכוער' אני נדלק. אני רוצה להביא ניראות דווקא למקום הזה, הישן והחלוד.  לפעמים משהו בקומפוזיציה הכללית שאני רואה שם, עושה לי חשק לצייר. כל מקום כזה עושה לי הרגשה שאני ממש חייב לצייר שם! לפעמים לוקח לי שעות ולפעמים שבועות עד שאני מוצא את הקומפוזיציה המתאימה ואת הרגע המתאים, ואני מגיע סוף סוף לצייר שם", אלכס אומר לי, "חשוב לי שפשטות הציור שלי תשתלב בעדינות ב'מיקום' שאני בוחר". זה קורה לאחר שכבר 'גיליתי' אותו, ולאחר שהצלחנו למצוא זמן מתאים לשנינו להיפגש בדירת הסטודיו עמוסת היצירות שלו. דירה דרום תל אביבית קטנה, שהחלון שלה חולש על נחילי המכוניות באיילון, והיא עצמה עמוסה בנחילי יצירות. יצירות שלו וגם יצירות של אמנים אחרים שהוא קיבל או מצא ואסף מן הרחובות. שלל רב, החל ממגנטים ומדבקות קטנות ועד יצירות גדולות ממש, שצויירו על דיקטים שלרגע היו פסולת, והנה הם כבר לא, הם נולדו מחדש כיצירות אמנות. אני תמיד מתרגשת לנוכח המטאמורפוזה הזאת. "ממש מוזיאון שלם יש לך פה", אני אומרת, והוא צוחק. "נכון, אני חייב מתישהו למצוא זמן לסדר את הכל יפה", הוא ספק מזכיר לעצמו ספק מתנצל, אבל בנתיים אני דווקא נהנית מהעובדה שבמוזיאון הזה  אני צריכה לפשפש בכל הפינות, ובכל רגע אני מגלה עוד ועוד הפתעות.

אלכס עלה לארץ מברה"מ, כשהיה בן 13. לא היה לו קל. זה לא פשוט להתיק את כל חייך למקום זר וחדש, כשאפילו לא רצית או ביקשת את זה עבורך.

הוא למד אדריכלות עוד בתיכון, ועסק בזה גם בצבא, וגם לאחריו.

ובמקביל- תמיד היתה המוזיקה. תמיד ניגן. לבד, וגם בלהקות.

בשלב מסויים מצא מקום ברחוב יצחק שדה והפך אותו למקום להופעות. "עץ הבוץ" הוא קרא לו. הגיעו להופיע שם להקות מטאל ושוליים מהארץ, וגם מברית המועצות לשעבר.

ליד המקום הזה הוא גם הקים ב 21.12.12 -ליל 'סוף העולם', את "קיר החופש". קיר שהוא חפשי מכל פונקציונליות אדריכלית רגילה. "אולי היתה לנו הרגשה שהקיר הזה יציל את העולם מסוף העולם" (אלכס אומר). הקיר הקטן הוקם באישון לילה, לצד צומת סואן, והיה קיר שאינו מגן או מחלק או תומך בדבר.  'אדריכלות אנרכיסטית', כמו שאלכס מכנה זאת. קיר שכל מטרתו פשוט להיות קיר. בהמשך, על הקיר הזה אלכס וחבריו ציירו כל פעם ציור אחר, כך שהקיר הפך לגלריה מיוחדת, ששרדה שם עד 2018.

"משום שאני בא מעולם של מוזיקת מטאל, השחור הזה מתאים לי", אלכס מחייך, "הבקבוקים והציורים שלי הם פשוטים. יש בהם משהו מאד נטראלי", הוא מוסיף.  הבקבוק עצמו הוא כמו ה'טאג' שלי, החתימה שלי. לכן אני לא מרגיש צורך לחתום.  

אדריכלות, מוזיקה (בין ערימות היצירות שבביתו, גיליתי גם מערכת תופים), אבל בסוף מה שהכי כיף ונוח לו לעשות לפרנסתו זה שליחויות. הוא מסתובב בכל העיר, ומכיר כל רחוב, כל פינה וכל קיר. אין לו צורך בווייז. מפת תל אביב כבר חקוקה לו בראש, הוא צוחק. ככה הוא מוצא את ה'ספוטים' שמתחשק לו לצייר עליהם, וככה הוא גם מוצא שאריות של דיקטים וחפצים ישנים שמושכים אותו לקחת אותם הביתה ולצייר עליהם.

רגע לפני שאני הולכת, אני מגלה שולחן קטן על מ'גדלי עזריאלי' שהולכים ונבנים עליו, עשויים מ... מטבעות של שקל. "זה מכל הטיפים שאני מקבל. יש כאן כבר 2300 שקלים", אלכס מחייך אלי, "כשאסיים את המגדל העגול והיצירה תהיה גמורה, יהיו בה 3000 שח".  אני עומדת המומה מול תכנית החיסכון היצירתית והסבלנית הזו, וקולטת שאם רגלי היתה נתקלת בשולחן הקטן הזה במקרה, הייתי מפרקת בלי משים את עבודת הנמלים הזו שעשויה מטבעות שסודרו בשקידה גיאומטרית מפוארת. רגע לפני שאני יוצאת, אלכס נותן לי כמה מתנות קטנות, מיצירותיו (שוב ושוב אני פוגשת את רוחב הלב של אמני הרחוב, וליבי מתרחב בחזרה). אנחנו נפרדים לשלום. אני חוזרת לאוטו שלי שחונה ברחוב הסמוך, מול- איך לא- בקבוק שחור שמצוייר על עוד דלת חלודה.   תודה אלכס,

על עוד פיסה קטנה בפאזל הגדול של העולם שנוספה לי בזכותך. 

@AlexFedek

https://www.facebook.com/pages/category/Artist/Alex-Fedek-1568870570022767/