"מוזיאון רחוב" בנחלת בנימין, ואישה שחולמת ומגשימה.

תגליות והתאהבויות ב 2013 פגשתי את אמנות הרחוב לראשונה, פגישה שבה אני ממש פותחת עיניים ולב לפלא הזה, ומתחילה להכיר ולחקור אותו. זה התחיל בפלורנטין, ששוטטתי בכל רחובותיה וסימטאותיה, והתאהבתי בה לגמרי, וקצת אחר כך- הגעתי גם אל מדרחוב נחלת בנימין. בום! התאהבות מספר שתיים!! מתחם מלא וגדוש בשלל חנויות בדים צבעוניות (כל מטרה טקסטילית תמצא כאן מענה), גלריות וחנויות של מעצבות, תכשיטים וחפצי נוי, מסעדות ובתי קפה, ואפילו גלידה אחת מיוחדת במינה. וכשמרימים את העיניים (אלו שמרים עיניים..), הו! כשמרימים עיניים פוגשים בניינים אקלקטיים רבי הוד, ואפשר להפליג בדמיונות אל שנותיה הראשונות של תל אביב, ואל החלוצים שגרו כאן פעם בתוך ים החולות שסביב.

שיטוט וחקירה כמו בימי ההתאהבות בפלורנטין, גם עם נחלת בנימין צללתי צלילה כפולה: זו של השוטטות המתבוננת ברחוב האמיתי, וזו של השיטוט המחפש ברחובות האינטרנט. קראתי על תולדות נחלת בנימין, שהוקמה ב 1911, שנים ספורות לאחר הקמת אחוזת בית, וכיצד עשרים שנה אחר כך רחובה הראשי של השכונה מפנה את הגינות שעטפו את הבתים, לטובת מסחר, וב 1986 הוא משנה פניו שוב, והופך למדרחוב הראשון של תל אביב. קצת אחר כך קם במדרחוב הזה 'יריד האמנים' הייחודי, כחלק מחזון העיריה לשמר את תרבות עבודת היד שהולכת ונכחדת בעידן של טכנולוגיה ותיעוש. בשיטוטי האמיתיים התפעלתי מכמות ההפתעות והגרויים הממלאים בי עין ולב, על פני שטח כל כך קטן. בסך הכל אולי חצי קילומטר הליכה, וכל כך הרבה לראות ולחוות. מן הקירות ניבטו אלי פה ושם יצירות וציורים. בימים של יריד הכל שוקק: דוכנים מלאי כל טוב יצירתי, צלילי מוזיקה ולעיתים גם ריקודים ומופעים שונים. כמעט קשה להתהלך, מרוב קהל ועושר צבעוני וחושי. בימים ללא יריד, כיף ללכת כאן בנחת ולחקור ולגלות. לעיתים נכנסתי לחצרות אחוריות עזובות, או התגנבתי וטיפסתי אל מבנים נטושים המחכים לגאולת שימורם. בחצר עזובה אחת גיליתי יצירות נסתרות של אחד מן האמנים הבינלאומיים הגדולים ביותר,. "C215" הצרפתי. וואו. דווקא כאן הוא יצר? בחצר העזובה הזו שאין איש מגיע אליה?! לא רחוק, בתחתיתו ופינתו של אחד הקירות יצירה של אמן בינלאומי נוסף- KAI, האמריקאי. שניהם מככבים בהרצאות שלי על אמנות רחוב סביב העולם, וכמה מרגש לפגוש יצירות שלהם כאן.

מלכת המדרחוב כשאת מסתובבת במדרחוב, הסתובבות מאוהבת כמו זו שלי, אין סיכוי שלא תפגשי גם את מנהלת המדרחוב, אותה זו שאני מכנה- "מלכת המדרחוב". שערו בנפשכם ממלכה זעירה, ממלכה בת רחוב אחד (ועוד כמה הסתעפויות קטנות סביבו), ומלכה אחת שעומדת בראשה של הממלכונת הזו. אמנם אין לה כתר, והארמון התכווץ כולו לכדי חדר משרדי אחד, ובכל זאת מכאן בינה מוכיח מנהלת את כל ענייני הממלכה המדרחובית המיוחדת. מה שכן, בכל הנוגע לאמנות, המשרד הזה הוא לגמרי ארמון! הלסת נשמטת לכל מי שמזדמן לקבל הצצה אל משרד הפלאים הזה, שכל קירותיו מלאים בציורי אמני רחוב, ובתמונות ויצירות של אמני היריד, ובאוסף ברווזוני הגומי הצהובים אשר על המדפים.

מכאן מוכיח מנהלת את הועדה הבוחרת בקפידה את אמני עבודות היד המציגים ביריד, מכאן היא מותחת חוטים בלתי נראים של קשרים ושל איזון בין אמני היריד, לדיירי הבניינים שבקומות העליונות ולבעלי העסקים שבקומת הקרקע, וגם עם העיריה ודרישותיה, מכאן היא מוצאת נגני ומופיעי רחוב המוסיפים עליצות וצלילים ליריד הצבעוני, ומכאן היא יוזמת ומארגנת פסטיבלים וארועים, בחגים ומועדים לאורך כל השנה. מי שפועלת עם כל הלב בדברים שבהם היא עוסקת, דבר זה כשלעצמו ראוי בעיני להערכה, אבל אצל בינה מצאתי גם שילוב מופלא של עדינות ואסרטיביות, ובעיקר- אכפתיות גדולה, ויכולת לחלום וגם להביא לידי ביצוע. אני מן החולמים. חלומות רבים מתרוצצים בי תמיד, אבל הביצוע, זה כבר עניין אחר. כמה אני מתקנאת ביוזמים והמבצעים. ו'מלכת המדרחוב', היא כמובן מאלו היודעים להביא מן הכח אל הפועל.

לידתו של מוזיאון הרחוב יום אחד, בשוטטות בשכונת נוה צדק, מוכיח 'פקחה עיניים' אל יצירות קטנות של אמנות רחוב. היא חשבה לעצמה שאמנות רחוב על קירות הממלכה הקטנה של מדרחוב נחלת בנימין יכולה להיות אדרת צבעונית ומתאימה מאד. הרבה מן הבניינים ההסטוריים מחכים לשיקום ושימור, ובנתיים, כל עוד הם עומדים כאנדרטאות עגומות, הם בהחלט יכולים להיות לקנבס עבור יצירותיהם הנפלאות של אמני הרחוב. בעלי העסקים- הם ודאי יודו לתוספת שאולי אפילו תמשוך עוד אנשים לבוא להסתובב כאן, ויריד האמנים- הוא איננו נגרע, ואפילו ישמח לצעיף הצבעוני הזה סביבו. 'חולמת ומבצעת' אמרנו, ואכן, די מהר נמצא קצה החוט אל אמן הרחוב הראשון שנמצאו עקבותיו בים הרשתות החברתיות- היה זה דמיאן טאב, האמן שידע לברוא עולם מהפנט אנושי\בדיוני על קירות העיר. אמן ראשון הביא אמנית שניה, ובעקבות שניהם הגיעו עוד ועוד אמנים. כך, אט אט קירות ממלכת המדרחוב התמלאו ביצירות צבעוניות, המתכתבות זו עם זו, ו'מדברות' עם העוברים ושבים. לאמנים ניתן חופש אמנותי, לצייר כראות עיניהם איש איש בסגנונו הייחודי. המגבלות היחידות שמוכיח הציבה היו שלושת הלאווים: "לא פוליטיקה, לא סקס ולא אלימות". ב 2017, כחלק מארועי 'לילה לבן' בתל אביב, הוזמנו 30 אמני רחוב לצייר על 30 מתריסי העסקים במתחם. היה זה ארוע של 'ציור-לייב', ובסופו הכפיל המדרחוב את יצירות אמנות הרחוב שבו. (אני הובלתי באותו ארוע סיור לילי מיוחד בו כל המסיירים יכלו לפגוש את האמנים ולחזות ביצירות ההולכות ונבראות).

'שבת של יצירה' משהתגבשה קבוצה גדולה של אמנים סביב מוזיאון הרחוב, החלה בינה פותחת את שערי המשרד, ומזמנת את האמנים ל'שבת יצירה', בה הופך המדרחוב לסטודיו עצום, המוליד יצירות על קירות ותריסי חנויות. לכמה שעות פושטים עשרה או עשרים אמנים על הקירות, עם שלל צבעי ספריי, בלווית בירה, מוזיקה והמון אנרגיה טובה, ומגשימים עם בינה את חזון 'מוזיאון הרחוב'! כשאי אפשר היה כבר למצוא אפילו פיסת קיר קטנה ריקה מציורים, הראש של מנהלת המדרחוב שוב העלה רעיונות מחוץ לקופסא: למה רק קירות? נצייר וניצור על כל מה שאפשר! כך הפכו גם עמודי התאורה, הספסלים והפחים לקנבס של אמנות רחוב. אפילו 'שירת-רחוב-ספסלית', תוכלו למצוא ברחובות הנחלה. כן כן, בתחילת 2023 יצרתי טריפטיך שירה: שלושה ספסלים, שעל כל אחד צוייר\נכתב משפט פיוטי (כולל תרגום לאנגלית), וביחד הם מרכיבים שיר אחד שלם. כיוון שאני חלק מקבוצת האמנים שמגיעה בכל פעם לצייר במדרחוב, אני יכולה להעיד ממקור ראשון שהכל נעשה בהתנדבות ובאהבה גדולה. אהבה של קבוצה גדולה של אמני רחוב, שמקיימים קשר הדוק וחברי עם בינה, ובאים בשמחה להעניק מכשרונם למקום, ולאנשים שיגיעו אליו. אמנות הרחוב הרי היא 'מתנות המונחות באהבה' עבור עוברי האורח שיתהלכו ברחובות.

'גאודי' מקומי וספסל של מזל

ב 2022 הגיע גם טארס שרנקו, אמן פסיפס, להוסיף מן האמנות המיוחדת שלו למתחם, ויצר מסגרות פסיפסיות לגומות העצים שבצידי הרחוב. שוב ושוב כשסיירתי שם עם קבוצות, פגשתי אותו רוכן ומטייח וחותך ומשייף ועובד בפרפקציוניסטיות גדולה, עד שהפסיפסים חלקים ומושלמים. בהמשך נברא במרכז המדרחוב גם פסל סביבתי ייחודי 'אה-לה-גאודי', פסל פסיפסי שצורתו מזכירה שמלת כלה. אט אט תחת ידיו המיומנות של שרנקו נוצרה שמלה ששובלה הלבן-מוזהב הופך לספסל ישיבה. 'ספסל המזל', הוא קרא לפסל. "מי שרוצה להתחתן, וישב או תשב על הספסל הזה, ימצאו את הזוגיות המתאימה להם", טארס אמר לי בחיוך, "או כל מזל אחר שמישהו צריך", הוא הוסיף. מי שהביא אליו במשך תקופת היצירה שברי צלחות, השברים שולבו בפסיפסים שיצר כאן (מדי פעם אני מחפשת בעיני את שברי הצלחות שהבאתי. מן משחק שכזה ).

כך, עם הסטוריה שתחילתה ביציאה מן החומות במאה ה19, בשנות האלפיים מדרחוב נחלת בנימין יוצא שוב מחומות: הפעם הוא יוצא מן ההגדרות המקובעות, המצפות מאמנות להימצא במוזיאונים וגלריות מסודרות, מה שנקרא- 'הקופסא הלבנה'. מדרחוב נחלת בנימין 'יוצא מן הקופסא', והופך להיות מוזיאון אורבני מהפנט, הפתוח 24\7 לכל אדם שיהלך בו ויפקח עיניו ליופי הנהדר הזה.

*בקרוב מוכיח תסיים את תפקידה, לאחר 22 שנות ניהול המדרחוב. מעניין מה יעלה בגורל המקום המיוחד הזה, עם מנהל.ת חדשים שיגיעו. כולי תקווה שהוא ימשיך להיות 'קסם צבעוני' מיוחד, כפי שהוא כעת, ושעשרות אלפי המבקרים, ומאות הסיורים החולפים בו בכל חודש, יוכלו להמשיך להנות מכל העושר הנהדר הזה.

היצירות המצולמות: * הקראקל של מיכל רובין. * צילומים מן המשרד הכי הכי בעיר- בפנים ובחוץ, עם בינה וסופי הכלבה. * יצירה משולבת של חברי אורבניאקס, * קיר עם יצירות של- monkey rmg, murielle street art, maya gelfman, eat eye, damian tab, * אמנים יוצרים- דניאלה, עוז מדר, my lucy, silky, dar-c. * ספסלי שירה של dina segev (אני). *בסיום - עדי סנד, מיוריאל, 'הברווז הדמיוני', רמי מאירי.